אם לא נאמין בכלום, נהיה חסרי פחד ואולי נעשה חטאים. אם יהיו לנו כמה אמונות, אז נחשוב לפני שנפעל... כי יהיה פחד... זה גם נותן מוטיבציה לעשות מעשים טובים אם נאמין באלוהים...
6
אני מאמין כי יש לי אמונה באלוהים.
כפי שציינתי למעלה, הדת מובילה אנשים לחיות חיים פורים שעוזרים גם לאחרים לחיות בשלום ובהרמוניה.
אין דעה
ספוג מלידה
ההורים שלי היו...אז אני גם מאמין
אני לא רואה את קיום האלוהויות כהגיוני ולא אחת מההסברים שניתנים על ידי דת כלשהי היא הוכחה מספקת עבורי להאמין בהם.
כדי להיות כנה, לפעמים יש לי את התחושה שאני האדם היחיד החי שממוקם במצב הבודד המוזר הזה, כלומר, שאימצתי אמונה לא מוגדרת לא משום שהיסטורית נמנעתי מדת, אלא משום שהדת נמנעה ממני. זה הפך להיות הרבה יותר פרודוקטיבי עבורי, לאמץ את שם אלוהים, על ידי שמיעת דבריו, ולחפש להיות obedient ככל שאני יכול ללימודיו ובכך לתת הגדרה לאמונתי האישית, מאשר לשים אותה בקטגוריה דנומינציונית שבה יהיה עליי להגדיר את אמונתי על ידי אחרים. לפחות בדרך זו, אני לא קשור לדוגמה מוסדית, או לעמדות מסורתיות שהוחזקו זמן רב שיש להן סיכוי קטן לבחינה או סקירה בעתיד. ההכשרה המקראית שלי בעבר הושפעה גם ממקורות יהודיים וגם נוצריים, ושם, במרחב שביניהם, אני מוצא את עצמי כיום וזה לפעמים מרחב מאוד בודד. אני לא רואה את האמונה הזו כהתמזגות של השניים כשלעצמה, אלא כהתקדמות לוגית של סיבה מקראית, כאשר ניתנת סביבה חופשית מהמגבלות הדוקטרינליות המוסדיות. מצאתי שזה הרבה יותר קל ומועיל לשאול את אלוהים, מאשר לשאול את האדם. אני כן חושב שהדמות שהלכה על פני האדמה לפני 2,000 שנה הייתה, והיא המשיח, אבל אני לא חושב ששום נצרות או יהדות יש הבנה מדויקת של מה היה בלב שירותו, או מה הוא היה. למעשה, הייתי הולך עד כדי לומר, כאשר המשיח יגיע, זה יהיה משיח שבו הנצרות והיהדות לא יהיו מוכרות או מצפות.
חכו רגע, כולם. 1. קודם כל, המפה אינה לא מדויקת, מכיוון שכפי שאנחנו יכולים להבין, האדם תמיד היה דתי (למשל, על ידי ניתוח אתרי קבורה וכו') ולכן המפה לא צריכה להתחיל בצבע 'נייטרלי' כאילו אנשים לא היו 'מושפעים' על ידי דת. 2. שנית, הרבה מההפצה של כל האמונות, כולל האסלאם, התבצעה בצורה שקטה. אנשים לעיתים קרובות ראו משהו טוב בדת החדשה (בודהיזם ונצרות בפרט) שהם רצו לאמץ לעצמם. התרבות והלמידה המערבית הגיעו מהעלייה של המנזריות הנוצרית, לדוגמה. אני לא מתווכח, כמובן, על המתחים שנובעים באופן טבעי כאשר הגבולות (אלו כמובן לא תואמים לגבולות לאומיים אלא בין קבוצות הולכות וגדלות של מאמינים) הפכו להיות יותר מוגדרים. זה, כמובן, בדיוק מה שקורה עכשיו עם מה שנקרא אתאיזם חדש, שהופך להיות אגרסיבי במיוחד. 3. שלישית, הניסיון של היטלר וסטלין למניפולציה של מאמינים הוא (מקווה) לא נועד להיות הוכחה שהזוועות שלהם היו מונעות על ידי נצרות אדוקה! (כבר התייחסתי לרשעים הללו בפוסטים אחרים באתר הזה, אז אני אתאפק כאן). 4. רביעית, למיטב ידיעתי היה זה פוליטיקאי פלסטיני שטען שבוש אמר לו לפלוש לעיראק. בכל מקרה, זה יהיה בוודאי הגזמה לטעון שבוש ניסה להמיר את עיראק לנצרות על ידי הפלישה, מה שכנראה יהיה הנקודה של חיבור זה עם המאמר על ציר הזמן. אכן, רבים מהמובילים הנוצריים (כולל, בצורה בולטת מאוד, האפיפיור יוחנן פאולוס השני) גינו את המלחמה. 5. לבסוף, האתאיזם ייצר יותר מרטירים נוצריים (אלו שלא היו מוכנים להכחיש את אמונתם למען תועלת פוליטית) במאה ה-20 מאשר נרצחו במאה ה-19 הקודמות יחד. זה במיוחד מדהים לאור האחוז הקטן מאוד של אתאיסטים עד החלק המאוחר של המאה. אולי אתאיזם מדינתי צריך להתווסף למפה? לפחות במקרה הזה הגבולות הם אמיתיים והמלחמות היו מלחמות אמיתיות.
כי זה נותן לי תקווה.
כי זה נראה ליabsurd.
קל יותר לחיות. לפעמים זה לא משנה איזו דת לבחור, אם לתרגל אותה או לא, אבל להאמין זה חשוב.
אני מאמין באלוהים, אבל אני לא שייך לדת מסוימת.
כי זה טוב להאמין במשהו שעושה לך להרגיש טוב יותר אם אתה לא בסדר...
כולנו חייבים להאמין במשהו. לא משנה במה, אבל האמונה שיש משהו גדול יותר מאדם חייבת להתקיים. אחרת, מה הטעם בכל דבר?
כולם צריכים להאמין בכוח גדול שמנהל את הכל
אני מאמין באלוהים שלי, שאין לו שום קשר לדוקטרינות של הכנסייה הקתולית. אני יודע שיש משהו גבוה יותר, רוחני יותר, אבל אני לא רוצה להתייחס לזה כמו שהקתולים עושים.
לימדו אותי להאמין, ואני שמח, כי יש אלפי סיבות להאמין, אם אתה רוצה לדעת אותן אתה צריך להתחיל מללכת לשיעורים דתיים וללכת לכנסייה, הכל מוסבר שם.
אני מאמין שיש משהו, אבל אני לא מרגיש צורך להיות חבר פעיל בכל דת.
אני צריך.
אני מאמין, אבל לא нравится לי, שכולם באותן דתות מוסברים, מוגבלים, מלמדים שטויות.
גדלתי להאמין. זה לפעמים נותן תקווה כשאין לי שום דבר - להאמין במשהו חזק מעבר להבנה.
לפעמים זה פשוט עוזר לשרוד. ;)
אני חושב שאם אדם מאמין, האמונה הזו עוזרת לו להתגבר על הרבה מכשולים בחיים שלו.
אדם, שמתחבר לדת, מאבד את קרוביו, את שאיפותיו, מאבד את האינדיבידואליות שלו, מזדהה עם חברי הכת.
אני מאמין באלוהים, לא מאמין בדתות, עם זאת, אני אוהב את אורח חיינו ואני חושב שזה קשור באופן הדוק לנצרות ואנחנו צריכים להגן עליו, במידה סבירה.
אני לא מסכים עם כמה כללים ורעיונות שהדתות מייצגות וזה מקשה עליי להאמין.