בקצרה, תאר את התרשמותך משיטות הלמידה שקיבלת ואת תוצאות המסקנות היום.
לא זמין
לא
הקשבה, קריאה וכתיבה
זה היה דרך קלטות שמע. זה היה קל, אבל כדי להיות שוטף אתה צריך יותר חשיפה.
ללמוד שפה חדשה הופך לקל אם אנחנו מקשיבים לשיחות של אנשים המדברים את אותה שפה.
דיבור מתמשך בשפה שאנו רוצים ללמוד יעזור מאוד
אני שוטף בשפה
מורים וספרי לימוד
אין דרך טובה יותר ללמוד שפה מאשר לנסוע למדינה. היו לי מורים טובים לאנגלית אבל שנאתי ללמוד את השפה הזו עד היום שנסעתי לחו"ל.
אנחנו מתמקדים יותר מדי בדקדוק בבית הספר אבל אנחנו צריכים להתמקד יותר בהבנת הנשמע כי זה כשאתה שומע ביטוי (שמגיע מקומי) שאתה מנסה להשתמש בו אחר כך.
זה היה מעניין.
שיטת הלמידה האהובה עליי היא לחיות בחו"ל מוקף באנשים שלא מדברים שום שפה אחרת איתך חוץ מהשפה שאתה לומד.
עבד טוב
אני שמח על הידע שלי באנגלית
שפת רוסית למדתי כשהייתי בבית ספר, אבל זה לא היה מספיק כדי לדבר באופן שוטף. מאז ילדותי תמיד צפיתי בכל הסרטים בשפה הרוסית, זו הייתה הסיבה העיקרית לכך שאני מסוגל לדבר באופן שוטף ולכתוב בחופשיות בשפה הרוסית. אבל הדיבור שלי טוב יותר מכישורי הכתיבה. שורש השפה הטורקית הוא אותו שורש כמו שיש לשפת האם שלי. לכן אני תמיד מבין, מדבר וכותב בשפה הזו באופן שוטף. התרבות שלנו, השפה, הדת מאוד דומות זו לזו. לכן לא היה קשה לי ללמוד טורקית מתוכניות טלוויזיה, סרטים, שירים וסדרות. וכשמדובר בליטאית, אני צריך לומר שלמדתי את השפה הזו באוניברסיטה, כי אני לומד בליטא. ומצאתי את השפה הזו קשה יותר מכל שפה אחרת. עכשיו הפסקתי ללמוד ליטאית, כי באוניברסיטה יש לי קורסים בשפות אחרות, זה באמת קשה ללמוד יותר משפה אחת באותו הזמן. הבנתי שאני מבין יותר ממה שאני יכול לדבר בליטאית. כי אני מפחד לעשות טעויות דקדוק בזמן דיבור.
חזרה היא אם המדע.
שיעורי שפה בבית הספר סובלים מתפיסה נורמטיבית לגבי שפה. ילדים עדיין מלמדים כיצד יש לכתוב במקום לעודד אותם ליצור סגנון אישי (בהתאם כמובן לדקדוק או לקבלות של השפה הזו)
בגרמנית, דקדוק התרגום גרם לי לשנוא את השפה. זו שפה שתמיד תיארו אותה כקשה וכפי שאבי היה אומר, זו שפה שנוצרה כדי לתת פקודות ולמכור דגים בשוק הדגים.
באנגלית, עברתי כמה שיטות למידה שונות, חלקן היו יותר מוצלחות מאחרות. משחקים כשהייתי צעיר נתנו לי בסיס די מוצק באוצר מילים אבל לא עזרו בכלל בדיבור או בכתיבה. דקדוק תרגום ישן, בבית הספר, עזר לי להבין קצת יותר טוב את המבנה של השפה אבל לא לימד אותי איך לדבר, ובעזרת השיעורים הלשוניים שלי באוניברסיטה למדתי יותר על שורש השפה מה שהוביל להבנה טובה יותר של השפה עצמה. אבל זה באמת היה לחיות במדינות דוברות אנגלית שבהן הייתי צריך להשתמש בכל הכישורים שלמדתי כדי לתקשר עם אחרים, שם עשיתי את ההתקדמות הגדולה ביותר.
דנית, למדתי אותה דרך שיטה בעקבות ספר. בסופו של דבר, ידעתי קצת יותר על המדינה דנמרק אבל השפה עדיין די קשה. אני יכול להבין כמה מילים ולחבר אותן במשפט רק אם הספר לא רחוק ממני.
יפנית נלמדה בתחילה בקורס מסוג דקדוק תרגום שעזר לי להעריך את המבנה של השפה טוב יותר. לאחר מכן קיבלתי שיעורי הבנה שעזרו לי לבנות את אוצר המילים שלי. אני מאוד מתעניין בהיסטוריה ובתרבות היפנית ולכן למדתי הרבה על זה גם. למרות שלא התאמנתי באופן קבוע, אני עדיין יכול להבין דברים שאני מכיר.
למדתי בדרכים רבות ושונות אז אני לא יכול לתאר את זה: העניין הוא שאני מדבר אנגלית טוב יותר כשאני מדבר עם אנשים דוברי אנגלית, אני מדבר יפנית טוב יותר באותה דרך... אני בעד ללמוד בעבודה!
אני אוהב כשמסבירים לי דקדוק - אני יכול לתרגל הכל לבד, אבל לקרוא דקדוק בעצמי זה פשוט יותר מדי. קורסים שציפו ממני לעשות את זה היו נוראיים.
אני שונא תרגילים של הבנת הנשמע, הם ממש מתסכלים ואני מרגיש שהייתי לומד יותר אם פשוט הייתי מקשיב בלי לנסות נואשות לענות על שאלות.
רבים מהספרים הלימודיים כל כך הטרונורמטיביים שזה כואב פיזית. (גם, למה בכלל תרצה לכלול סיפור אהבה, אני פשוט לא מבין את זה.)
אני אוהב קורסים שלא עוקבים אחרי הדפוסים הרגילים ביותר, כמו לשלב צבעים ובגדים, זה משעמם.
מספרים נוראיים ללמוד, אני מתקשה איתם גם בשפה הראשונה שלי, אז אל תמהרו איתם.
כן, רבות מהשפות קשורות למדינות, אבל זה לא אומר שאני רוצה קצת פטריוטיות לאומית 101, זה בעיקר דוחה אותי.
אני לומד שפה הרבה יותר מהר כשאני עושה את זה לבד במדינה שמדברת אותה מאשר בבית הספר, אפילו אם אני צריך כמה שיעורים בדרך זו או אחרת כדי לשלוט בצד הכתיבה שלה, כשזה מגיע לכישורי התקשורת אין, לדעתי, דבר טוב יותר מלהיות מוקף בשפה המטרה.
שיטה אודיו-לינגואלית; ממוקדת בדיבור, שעבדה מאוד טוב. לא כל כך על דקדוק, אבל הדקדוק שלה קל אז זה לא היה כל כך הכרחי.
מיקוד בדקדוק, שהיה מאוד קשה ועדיין לא עבד, אז עכשיו אני לא יודע דקדוק, ולא דיבור.
מיקוד בכל, מזה זמן רב, זה עבד מאוד טוב.
עבד די טוב, אבל צריך הרבה יוזמה. אבל השיטה, הקשבה + דיבור + תרגילי דקדוק, עבדה טוב.
בית ספר או קורסים פרטיים נתנו לי בסיס יציב להיבט הגרמטי והבנייה של השפה. אבל ללמוד את החלק ה'יבש' והטכני היה רק בשביל להתחיל, האינטראקציה עם דוברי השפה והיישום של הידע שלך בפועל הם מה שעבד הכי טוב בתהליך הלמידה שלי.
אני למדתי רק את הבסיסים עד כה. אני חושב שאפשר לפתח מבטא וכישורי הקשבה די טובים, בהשוואה לאופן שבו שפות בדרך כלל נלמדות (בכיתה בבית הספר). בהתחשב בכך שאני רק מקשיב להקלטות בדרך למשרד וחזרה, אני חושב שזה פשוט מדהים.
כל ארבעת הכישורים נחשבו לחשובים. אני חושב שהשיטה הזו עבדה היטב. עם זאת, ה"טעויות" נחשבו למשהו רע בבית הספר, אז פחדתי לדבר או לעשות טעויות ולקבל ציון נמוך. באוניברסיטה זה לא כל כך רע.
עדיין לא יכול לדבר בשפה הזו
ללמוד שפה כל השיטות נחוצות, דיבור, כתיבה, הקשבה. את כל הדברים האלה קיבלתי בהרצאות שלי ואני שמח על כך, כי זה באמת עוזר. במיוחד דיבור, כי לא תלמד שפה בלי הרבה תרגול.
ההפקה בעל פה הייתה פחות מדי מעובדת. הייתי צריך לחיות בחו"ל כדי לשפר באמת את האנגלית שלי ולהשתמש בה נכון בחיי היומיום.