סאקומה: "אוףףף. אתה סופייקאי... זה לא מוצא חן בעיניך... אני מבין... אני יודע... אוףףף" כמו שאנחנו מסכימים עם הרגש שהוא מרגיש, אבל מחכים עד שהרגש יחלוף וייגמר, ואז מדברים.
נקריפיו דימנסיו
זה תלוי במצב: לפעמים אני מתעלם, לפעמים אני מסביר שאין טעם לכעוס ולהכות, לפעמים אני מחבק חזק.
תלוי בנסיבות - למה כעסו, אם אנחנו במקום ציבורי או בבית, אם אנחנו לבד או שיש גם בני משפחה אחרים. לפעמים אני שקטה ליד, מחבקת, מנסה להצחיק, לשחק, להציע משהו נעים, לפעמים אני נותנת לו להיות לבד עד שהכעס יתפוגג, לפעמים אני מבקשת בנחישות עם כמה טיעונים להפסיק לזרוק דברים וכדומה, אנחנו חייבים לדבר כשזה נרגע.
פיימו אנט רנקו איר סקאוו, קד ויסקא גראי.
אני מחכה כמה דקות והולך לדבר עם הילד, להסביר למה לא יכולתי לעשות משהו כמו שהוא רצה ולכן הוא כעס.
אני מנסה להרגיע את הכלב שלי ומציע לו מצב, אם הוא לא נרגע, להציע לו מה שהוא אוהב (עוגיות, לרכב על אופניים או סרט).